המועדון הכיפי של הדברים הכיפיים והכיף
מפגשי יצירה בחיפה למבוגרים לא אחראיים
החיים פה מורכבים.
בית עבודה יוקר המחייה פוליטיקה ילדים סידורים.
הכל מתיש.
גם לנו מגיע קצת חופש מכל זה.
אני מזמינה אותך לשעתיים בבועה שמחה וכיפית שבה הבעיה הכי גדולה היא איזה צבע לבחור. שעתיים של להיות מבוגרת לא אחראית (אפילו לא תצטרכי לסדר אחריך!).
בואי למפגש של יצירה באיזור הנוחות.
יש לנו עוגיות. ומדבקות.
ומה עושים אם יצירה זה לא איזור הנוחות שלי?
טוב, אני לא באמת יכולה לפתור את כל הבעיות בעולם.
אבל רק שתדעי – המורה בכיתה ג' שאמרה שאולי את אוהבת אמנות אבל את לא טובה בזה?
היא טעתה. "אבל לא יוצא לי יפה"? למי אכפת.
לא צריך לדעת כלום. לא נשווה בין עבודות. זו לא תחרות.
בואי כמו שאת.
מה קורה במועדון כרגע?
חופשי זה לגמרי כיף
בכל יום ראשון וחמישי, ניפגש לשעתיים של יצירה חסרת גבולות, דאגות ושיפוטיות. המפגש הוא בפורמט סטודיו פתוח, מלא חומרים כיפיים ומסקרנים.
יש נושא?
כן, אבל לא חייבים להתייחס אליו. זו הצעת הגשה.
צריך להביא משהו?
לא חובה! השולחן מלא חומרי יצירה מגוונים ומשטחים.
חייבים לצייר?
ממש לא. בא לך לנצל את השעתיים האלה כדי לסרוג? את בהחלט יכולה להביא את הסריגה, רקמה, או כל פרויקט אחר שאת עובדת עליו כרגע, ואני אשתדל לעזור. עובדת על משהו ממש חריג? דברי איתי קודם כדי שאוכל להתכונן מראש.
כמה זה עולה?
100 ש"ח למפגש יחיד, או 300 לכרטיסייה של 4 מפגשים
מתי? בכל יום ראשון וחמישי בין 10:30-12:30
איפה? בחיפה (כמובן)
איך יודעים מה קורה?
יש לנו קבוצת וואטסאפ שקטה, חביבה ולא חופרת, שבה אני מעדכנת על כל מה שקורה במועדון כרגע.
מי אני מה אני
קוראים לי אילת בר-נוי.
אני מעצבת גרפית ומאיירת, ונשיאת המועדון הכיפי של הדברים הכיפיים והכיף.
בין 2022-2025 גרתי בספרד. זו היתה חוויה שלמדתי ממנה הרבה (שזו דרך יפה להגיד "חוויה לא משהו").
אני לא אחת מאלה שהמציאו את עצמן מחדש תוך כדי ג'ינגול עבודה ילדים חתולים ורילוקיישן. די להיפך, למען האמת.
אבל תוך כדי למדתי לזהות את הבועות הקטנות והשמחות בחיים שלי, איך ליצור עוד מהן, ובעיקר – שיותר קל כשיש בחיים דברים כיפיים וכיף.
אחרי שהתאוששתי קצת מהחזרה לישראל (לא בטוחה שבאמת מתאוששים מזה..) החלטתי לפתוח את המועדון הכיפי של הדברים הכיפיים והכיף: מפגשי יצירה לאנשים שהכל כבר מספיק רציני בחיים שלהם, ובא להם להפסיק לרגע להיות מבוגרים אחראיים ולהיות שוב קצת ילדים.
חשוב לי גם להגיד תודה למי שמגיע לה:
לשושי, ליהי וקרין – הרוח מעל ומתחת לכנפיים של המועדון
לאיילת ויעל על ההשראה
לנטע ולילך – מחלקת תמיכה רגשית
לשרי על הצילום (והתיק!)
ולמשפחה שלי, שלא מפסיקה להפתיע אותי.